כיצד כל זה התחיל

קבוצת רכיבת השטח של כוכב יאיר – צור יגאל, בהרכבים שונים ומשתנים, פועלת מזה כ – 8 שנים. אבל, למעט רכיבות שטח בנות יום אחד לכל היותר ברחבי ישראל, עד שנת 2011, לא לקחה הקבוצה על עצמה אתגרים משמעותיים.


בקיץ 2011, חלק קטן מרוכבי הקבוצה, יצאו לראשונה, במסגרת חברת MEDRAFT, למסע אופניים בן 5 ימים בהרי הקרפטים ברומניה. החוזרים ברינה (עם שרידי בירה רומנית משובחת בדם) מן המסע הזה, קבלו באורח טבעי תאבון למסעות דומים נוספים. זמן קצר לאחר חזרה נציגות הקבוצה מרומניה, שניים מרוכבי העילית של הקבוצה: נועם נר-גאון ואיל הורוביץ, לאחר אימונים אינטנסיביים של חצי שנה, רכבו בראש השנה של שנת 2011 את המסלול גליל עליון – כוכב יאיר (3 ימים), ובסוכות של 2011, השלימו נועם ואיל את כל מסלול "רוכב ישראל" כאשר רכבו מכוכב יאיר לאילת (5 ימי רכיבה). אך טבעי הוא, ששני מסעות אלה הציתו את דמיונה של הקבוצה לארגון מסע משמעותי ומאתגר לכל הקבוצה.


בהתחלה, עלו בנו מחשבות כפירה שכל הקבוצה תטוס יחד לרכיבה בחו"ל (גאורגיה ??? סלובניה ???). אבל אז, רונן סובל טען, ובצדק, שעלות נסיעה כזאת היא מאוד משמעותית (למעלה מ – 6,000 שח. למשתתף), וכיוון שטרם מיצינו את אופציות הרכיבה בארץ ישראל הקטנה שלנו, מדוע לא נתכנן מסע בן מספר ימים כאן, בחצר האחורית שלנו. וכך, אופציית המסע הבינלאומי נזנחה לה, ודי מהר הגענו בקבוצה לקונצנזוס, שמסע דומה לזה שעשו נועם נר-גאון ואיל הורביץ יהיה המסע אותו נבצע. די מהר הסכמנו על 3 ימים כמסגרת (רביעי עד שישי נראה אופטימלי, כי המחיר הוא 2 ימי חופש בלבד). קבענו את השבוע האחרון של אוקטובר 2012 לביצוע המסע, כיוון שקיווינו שהיה מספיק קריר, אבל עדיין ללא גשם. נקבע צוות היגוי: שמעון נרקיס, רונן סובל וטבי דינרי, שלקחו את עצמם את תכנון המסלול והסגירות האדמיניסטרטיביות, וכך, בתחילת ספטמבר 2012, יצאנו לדרך.

Title. Dההכouble click ההכההכנות למסע​.

איך מתכוננים למסע אופניים של 3 ימים רצופים עם 200 + קמ. ו – 3,000 מטר טיפוס מצטבר ? לא עשינו קודם אפילו משהו שמזכיר במעט רמת מאמץ כזאת. באיזור שלנו: כוכב יאיר, צור נתן, סלעית, ואדי טייבה, וצופים, על מורדות הרי השומרון, יש מסלולים של מקסימום 30 קמ. ו – 500 מטר עלייה, שאנחנו מסיימים ב – 3 שעות. איך מרגילים את טוסיק לשבת על האוכף 7 – 8 שעות בכל יום ? היה לנו ברור, שכאן מתחייבת הכנה משמעותית הן מבחינת רכיבות נפח, והן מבחינת תזונה.



בתוך זמן קצר, נסרקו כל האתרים הרלוונטיים של רכיבות אופני שטח, והסתבר לנו, שצריכת מלחים הינה מפתח להשאיר את הגוף במצב תפקודי מעבר ל – 3 שעות רכיבה ביום. מעבר למלחים, תוסף מגנזיום יומי התברר להיות חיוני מאוד אף הוא. מתוך עיון באתרים ובלוגים של רוכבי שטח מנוסים, נראה היה שבכל שעה עד שעה וחצי, יש צורך לעצירת מנוחה של 10 – 15 דקות, ובהפסקה הזאת יש לאכול כמו שצריך פחמימות וחלבונים "לתדלוק" הגוף. בתוך זמן קצר מאוד, כל חברי הקבוצה רכשו טבליות מלחים מתמוססות (מתוצרת Gu ), בקבוק שתיה עבור המלחים, ומחזיק בקבוק לשלדה (שעד היום לא היינו צריכים אותו ברכיבות רגילות).
לתקופה בת החודשיים לפני היציאה למסע, קבענו משטר אימונים לסופי שבוע, שכלל רכיבות נפח ארוכות (כוכב יאיר – נחל אלכסנדר – בית ינאי וחזרה, מרחק של 74 קמ., וכוכב יאיר לנמל תל אביב על גדות הירקון, וחזרה, מרחק של 88 קמ.). כאן התמודדנו לראשונה עם ישיבה רצופה של 5 – 6 שעות על האוכף. בנוסף, מידי פעם, יצאנו לרכיבות הרים וסינגלים שוברות שגרה (יער מודיעין, יער הקדושים, חרובית) כדי לא לאבד את הכושר הטכני וסיבולת העליות. בסה"כ, הגענו למסע בכושר גופני טוב, אולי הטוב ביותר שהיה לנו כקבוצה.


בין לבין, שמעון נרקיס ורונן סובל ישבו על המחשב, ראיינו רוכבים אחרים שעשו רכיבות דומות (מסלול כמו שרצינו לעשות, אף אחד לא ממש רכב לפנינו), ובנו מסלול בן 3 ימים שנשען על אתרי לינה כפרית שיכלו להכיל את כל הקבוצה, כאשר היום הראשון מתחיל בחניון של אתר החרמון ומסתיים בלינה הכפרית בקיבוץ עמיעד, היום השני יוצא מעמיעד ומסתיים בקיבוץ עין השופט (ברמות מנשה), ואילו היום השלישי יוצא מעין השופט ומסתיים בכוכב יאיר. החשבון של המתכננים היה, לצאת לדרך כל יום בסביבות השעה 07:00, ולהגיע ליעד בסביבות  16:00 (סה"כ 9 שעות), שעה לפני שקיעת השמש, שבסוף אוקטובר חלה בסביבות השעה 17:00. במסלולים בני 70 – 80 קמ. ליום, משמעות התכנון הייתה, שכקבוצה נצליח לרכוב בממוצע (ברוטו: רכיבה + מנוחות + טיפול בתקלות) בקצב של כ – 9 קמ"ש.  יצירת המסלול נעשתה על גבי תוכנת COMPEGPS LAND  תוך הסתייעות במפות טופוגרפיות של שביל נט, שהתגלו כמפורטות מאד ואמינות מבחינת המצאות השבילים במפה בשטח עצמו.. עם זאת, היה ברור, שעקב הפער (הטבעי) בין המפות למצב השטח, נתקבל במצבים לא מתוכננים ונצטרך לפתור אותם במקום.


לאור המסלול המתגבש, נבחרו 3 אתרי לינה כפרית: ביה"ס שדה חרמון, לשינה בלילה לפני העלייה לחרמון, הלינה הכפרית בקיבוץ עמיעד, ולינה בקיבוץ עין השופט. רונן סובל היה זה, שסגר את ההזמנות מול כל המקומות האלה. בנוסף, רונן סובל לקח על עצמו את כל התיאומים מול הגורמים הצבאיים והבטחוניים למעבר בשטחי האש בהם עבר המסלול (כאב ראש לא קטן, כך מסתבר). ממש לקראת היציאה, עקב המצב המתדרדר בסוריה, קבלנו איסור מוחלט מאלוף פיקוד הצפון לצאת למסע מאתר החרמון, ונאלצנו לקצר את המסע ולהתחיל אותו ליד מושב נמרוד.

​
במסע כה מאתגר מבחינה גופנית, לכל ק"ג. מיותר על הגב יש משמעות גדולה. היה לנו ברור, שרכב ליווי צמוד, עם התיקים, מים ושתייה ל"תדלוקים" שוטפים. לפני שאמרנו: יעקב אעבולפיה, חורחה פיניאבסקי, חבר כבוד של הקבוצה (כאשר הוא לא בלונדון / סידני / מוסקבה / לאגוס..........מחק את המיותר) ואביר מסדר הבשר של בואנוס איירס, התנדב להביא למסע את ג'יפ הטויוטה לנד-קרוזר שלו (אז עוד לא הבנו כמה חשוב זה עומד להיות). במקביל, חבר כבוד נוסף של הקבוצה: גיא הלפרין, הכין וריתך קונסטרוקציה ייחודית לעגלה הנגררת שלו, שהפכה את הנגרר למתקן משוכלל לנשיאה בטוחה של 10 זוגות אופניים.

​
וכך, בשעות אחר הצהריים של יום שלישי, ה – 30 לאוקטובר, העמסנו את האופניים (על הנגרר של גיא הלפרין רתום לסיטרואן של רונן סובל) והציוד (על הג'יפ של חורחה), שמנו את פעמינו לכוון בית הספר שדה "חרמון", מלאי התרגשות לקראת המסע הקרב ובא.

היום הראשון: מושב נמרוד (מורדות החרמון) לקיבוץ עמיעד

יום רביעי, ה - 31 לאוקטובר 2012. לאחר לינת לילה בבית ספר שדה "חרמון".

קמנו, למורת רוחם של חלק מן המשתתפים, בשעה 05:00. הכח הפורץ התחלק לשניים: כח א` רתם את עגלת האופניים העמוסה ב - 10 זוגות אופניים לג`יפ הטויוטה של חורחה, בזמן שכח ב` ישב לו בנחת על הספסלים ליד המגורים, והכין כריכים (ממוצרי יסוד בסיסיים בלבד) עבור כולם. כח א` עלה ראשון לנקודת ההתחלה בכניסה למושב נמרוד (ליד מג`דל שאמס), פרק את האופניים מן הג`יפ, ושלח את חורחה ללכת להביא את הכריכים (ובדלית ברירה, גם את כח ב`). בשעה טובה, הגיע גם כח ב` לנקודת ההתחלה. כאן, גם הצטרפו אלינו גם חן ורונן, שהגיעו היישר מהשפלה תוך דילוג על שינה עם כל החבורה. התארגנות קצרה בשטח, וב 0800, יוצאת כל החבורה לדרך.

בשלב הראשון, ירידה תלולה במיוחד לתוך הכפר הדרוזי עין קיניא, משם על הכביש בתוך הכפר, והכביש שמקשר את הכפר לכביש היורד מרמת הגולן, ממשיכה החבורה (למעט אמיר ברזילי, שנסע עם הג`יפ לעמיעד לפרוק את העגלה הריקה ולתדלק .חצינו את הכפר עין קיניה, על מטעי הפרי הרבים שלו והמשכנו מטה בכוון דרום מערב. חצינו על גשר את נחל סער והגענו אל חורבות הכפר הסורי עין פית, שנכבש בקרבות ההבקעה של צפון רמת הגולן במלחמת ששת הימים. הנקודה הבאה היתה תל פאחר (מצפה גולני) בה האזנו להסבר על הקרב הקשה שהתחולל במקום, ערכנו תצפית לכוון ישובי עמק החולה והבנו את משמעותו הטופוגרפית של המקום. מתל פאחר המשכנו בדרכי עפר והתחברנו לחלק הצפוני של דרך הפטרולים הסורית הישנה. הדרך עוברת מדי פעם בשרידי מוצבים וכפרים סוריים נטושים ונשקפת ממנה תצפית נאה לישובי עמק החולה: כפר סאלד, עמיר שדה נחמיה, שמיר ועוד. עצרנו לארוחת בוקר בגן ליד סכר הירדנון, שחברי קיבוץ שמיר בנו על מנת לאגור את מי נחל ירדנון. הרבה מים לא ראינו בסכר הפרוץ, אבל החברה היתה נעימה! לאחר ההפסקה המשכנו דרומה, חצינו ברכיבה את ערוץ נחל עורבים והמשככנו ברכיבה קלילה למדי עד לצומת גונן, שם חיכה לנו אמיר ברזילי עם הג'יפ, משתוקק כבר לעלות על האופניים לראשונה בטיול.

נקודת מפגש ראשונה עם הג`יפ מעל קיבוץ גונן. כאן מתגלים לראשונה היתרונות של הג`יפ המלווה. אמיר הביא איתו מים ושקיות מלאות קוביות קרח, כך שכל מי שמעוניין טוען את שקיות השתיה והבקבוקים שעל האופניים במים וקרח. ומכאן, יוצאים לציר המוסכים, כאשר את מקומו של אמיר ברזילי מאחורי ההגה תופס גיא הלפרין.

ציר המוסכים, לכל מי שאינו יודע, הינו דרך פטרולים סורית טרום 1967, שעוברת (בערך) במחצית הגובה בין בקעת החולה לגדה המערבית של הגולן. הדרך עצמה בנויה מדרך עפר מרוצפת באבני בזלת, תרגול סיבולת ראשון לעצמות האגן אל מול האוכף. אחרי בערך שעה של רכיבה בעליות וירידות תלולות יותר ותלולות פחות, הגענו, לראשונה במסע, למכשול בלתי עביר לרכיבה: נחל חמדל.  צ`יק-צ`אק, הכח מתארגן, חציו צד אחד של הוואדי, וחציו בצד השני של הוואדי, ובשרשרת אנושית חיה, מועברים האופניים למטה (בקיר התלול) ולמעלה (בקיר התלול) עד שכל הכח עובר בשלום את הוואדי ללא נפגעים בנפש ו/או רכוש. אחרי שכבר עברנו את נחל חמדל, אנחנו מגלים, שהווקי-טוקי נעלם. מייד, יוצאת משלחת חיפוש והצלה חזרה אל הוואדי, ולמרבה הפלא, האבדה נמצאת. ממשיכים הלאה. גיא הלפרין, שגם נהיגתו המקצועית לעילא ולעילא אינה יכולה להביא את הג`יפ לקפוץ מעל התהום, נאלץ למצוא דרך מעקף, ולפגוש אותנו רק אחרי כ - 10 קמ. נוספים.
הנקודה הבאה, נחל הגי`לבון. עוד לפני שמגיעים אליו, ציר המוסכים מוצף במימי מעיינות שהופכים את חווית הרכיבה למענינת ורטובה. נחל הג`ילבון הינו עוד נקודה בלתי רכיבה במסלול, ואנחנו נאלצים לרדת מן האופניים ולחצות את הנחל על רגלינו.

בדרך, כפי שתמיד קורה בגולן, אנחנו פוגשים פרות מדושנות (לבשר) שרועות להן בנחת, או לא בנחת, ברחבי האחו. למראה בשר אמיתי (גם אם הוא עדיין זז), חורחה מתעורר לחיים. הוא טוען, שפרה אחת בלונדינית וחטובה במיוחד העונה לשם 376, עשתה לו עיניים (זה מה שכנראה קורה לארגנטינאי אמיתי, שמתרחק מסטייק פרה עסיסי למשך יותר מ – 24 שעות). במהלך כל המסע, פרה 376  עולה פעם אחר פעם בשיחות הרכיבה שלנו והופכת לאגדה אורבנית בפני עצמה.

מן הג`ילבון, אנחנו ממשיכים לכוון בריכת הקצינים, אבל, קצת לפני שאנחנו מגיעים אליה - שתי תקלות רציניות ראשונות: לרוני קלדרון נשבר גלגל שיניים קדמי, ונועם קסטלר "טוחן" את המעביר האחורי שלו. רוני קלדרון נאלץ להעמיס את האופניים על ג`יפ הטויוטה, ולנסוע לחנות האופניים בבית הילל למקצה תיקונים. במקרה, כפי שבתיה עוזיאל היתה נוהגת לומר, היה לנו מעביר אחורי ספייר, כך שבזמן שמיטב המוחות הטכניים בקבוצה: גיא הלפרין, שמעון נרקיס ורונן סובל (סליחה אם שכחנו מישהו) עוסקים בתיקונים בשטח, התפנינו להכין את ארוחת הצהריים הראשונה שלנו בשטח. חיש מהר, נשלפו דליי הפסטה שהוכנו ערב קודם (וגם קבנוס לשיפור האווירה), והרטבים: עגבניות וטונה הוכנו ועורבבו עם הפסטה, וחולקו לכל דורש. במקביל, יוסי דגון שקד על הפינג`אן הנייד, והכין לכולם קפה שחור שופרא ד`שופרא, וגם תה מהביל. אחרי הזרקת הפחמימות הטהורות לגוף העייף, ואחרי שהתיקון של האופניים של נועם קסטלר הסתיים בהצלחה מרובה, החבורה אספה את עצמה, והמשכנו הלאה.

התחנה הבאה: גשר בנות יעקב. רכיבה קצרצרה יחד עם התנועה הכבדה שחוצה את הגשר אל ומרמת הגולן, ואנחנו עולים על שביל לבן, שמלווה את הירדן ההררי.  בשלב ראשון, הדרך הלבנה מלווה בעליות וירידות מתונות, אבל לאחר כ - 8 קמ. מגיעים לעלייה מתמשכת ותלולה למדי לכוון כפר הנשיא וטובא-זנגרייה. השעה ארבע אחרי הצהריים, הגוף מתחיל להראות סימני עייפות ראשונים אחרי 50 קילומטר רכיבה, אבל למרות זאת, כולם משנסים רגליים, וכובשים את ההר (הראשון). עייפים אך מרוצים, אנחנו מגלים שנשארו לנו עוד שני רכסים לכיבוש עד שנגיע אל מושב אליפלט, הנקודה הגבוהה ביותר בגליל ליום הרכיבה הראשון, לפני שמתחילים לגלוש למטה לכוון המיטה החמה בקיבוץ עמיד. בדרך, אנחנו עוברים בשולי קיבוץ כפר הנשיא, בשולי היישוב טובא-גנגריא, וכאשר אנחנו נמצאים בין טובא זנגריא לאליפלט, נופלת עלינו החשיכה (והשעה היא לערך 17:50 אחה"צ). פנסי הקסדה והכידון נשלפים ומופעלים חיש קל, העיניים מתחדדות עוד יותר לגלות מכשולים בשביל, ואחרי עוד שעה וחצי של רכיבה, אנחנו חוצים את כביש 90 מול עמיעד, וחיש מהר אנחנו נכנסים בשערי האירוח הכפרי של הקיבוץ.

בזמן שהישבן מנסה להתאושש מיום הרכיבה הראשון תחת מי המקלחת החמים, רונן מור רותם את עגלת האופניים הריקה לסיטרואן של רונן סובל, ויוצא חזרה לכוון כוכב יאיר. שאר החבורה, יוצאת למסעדת ספגטים בראש פינה לארוחת ערב מהירה, ולאחריה, צלילה מהירה למיטה להתאוששות לקראת היום השני (והקשה ביותר).

היום השני: מקיבוץ עמיעד לקיבוץ עין השופט

יום חמישי, ה - 1 לנובמבר 2012.


קמנו ב - 06:00 (מה זה ? צהריים כבר ???), חדשנו את מלאי השתייה, המלחים (ישתבח שמם....) והחטיפים, בדיקה אחרונה שהאופניים במצב תקין, ויוצאים לדרך.


איך שיוצאים לדרך, מתחילים לטפס את השביל התלול המטפס להר עמיעד עד לנחל עכברה (שנמצא ממש מתחת לצפת). הגוף עוד לא אמר בוקר טוב, וכבר הדופק שובר את מדד הנאסדק. ככה, בלי לשים לב, צברנו 250 מטר עלייה, והיום עוד לא התחיל.....................


נסענו כברת דרך בקטע מרהיב בנחל עכברה, ממש מתחת לסלע עכברה האדיר, בו היה ישוב יהודי מבוצר במרד הגדול נגד הרומאים.


כאשר עכברה (וצפת) במטחווי זריקת רוגטקה, אנחנו מתחילים בירידה ארוכה בשטח לכוון המפגש בין נחל עמוד לכביש 85. כאן, האופניים של שמעון נרקיס משמיעות את קולן לראשונה: האוזן נשברת, והמעביר האחורי "משתלב" באורח מושלם בתוך הסילקים. אבל, לא אלמן יעקב, ותוך מספר דקות, המעביר נשלף בזהירות ללא פגע (למרבית התדהמה), האוזן מוחלפת, ואנחנו ממשיכים בדרכנו.


ירידה מהירה בתוך נחל עמוד, חצייה מתחת לכביש 85, ואנחנו רוכבים לאורך הגדה המערבית של נחל עמוד לכוון מצפור צ'רה שנמצא על גדת הנחל  וסמוך מאד לקיבוץ חוקוק. ממש אחרי חוקוק, אנחנו מגלים פינת חמד בין עצים (מרוצפת שתוצרת יבשה של אחורי פרות.......), ושם אנחנו עוצרים לחניית רענון קצרה ומועילה הכוללת, שוב, קפה ותה ממטבחו של השף יוסי דגון.


לאחר ביקור קצר בבריכת עין חוקוק, אנחנו חוצים את כביש 65 מערבה,מקיפים את היישוב כלנית ממערב לו, יורדים מזרחית ליישוב מראר לכוון כלא צלמון (האם אברהם הירשנזון מביט בנו מחלונו המסורג ???????????), ואז נתקלים בקיר הראשון ליום רכיבה זה: העלייה בכביש המפותל לכוון מסד. למרות העובדה שעולים בכביש, מי שתכנן את הכביש ודאי לא היה רוכב אופניים, כיוון שכמה מן הזוויות שלו, במיוחד לקראת הסיום שלו (סה"כ 2.7 קמ.) היו הזויות במיוחד.  יושבים כמה דקות בצד, מחזירים את הנשימה, וממשיכים בדרכנו.
מכאן, יורדים לכוון מאגר מים קטן שנמצא צפונית ליישוב עילבון. גם לפי ה - GPS, ידענו שמחכה לנו עלייה לא קלה, וכמו תמיד, המציאות עולה על כל GPS. על פני קילומטר אחד בלבד, קבלו את פנינו שתי עליות (עם שביל שטוח באמצע), שגם ברגל עם האופניים, הלב חישב להתפקע........ העלייה השניה, שמכניסה את הרוכב לתוך עילבון, הייתה כל כך תלולה, שנאלצנו לעצור לנוח בכל מספר מטרים, כאשר רק הברקסים הלחוצים מצילים אותנו מהתדרדרות אחורה. על מנת לוודא שהגיפ שלו שורד את העלייה, חורחה התיישב מאחורי ההגה, והביא את הג`יפ לפסגת עילבון בשלום.


מי שחשב שבזאת תמו תלאות עליות עילבון, לא חשב נכון. גם בתוך הכפר, נכונה לנו עלייה תלולה וארוכה נוספת אל פסגת הכפר. זאת הייתה, ללא צל של ספק, אחת מנקודות המבחן המשמעותיות לכח הרצון של חבורת הרוכבים במהלך כל המסע. מפסגת עילבון, החבורה גולשת דרומה לעבר שולי בקעת בית נטופה, ובמרחק לא רב מבתי הכפר, עוצרים לארוחת הצהריים של היום השני. עד השלב הזה, רכבנו 32 קמ., השעה 14:30, ולפנינו עוד 50 קמ. מתוכננים של רכיבה עד לעין השופט. האם נצליח להשלים את המשימה בהצלחה ?


החבורה מתחילה לרכוב את עמק בית נטופה. את דרך העפר מרצפים יישובים ערביים שלא היו מוכרים לנו אפילו בשמם. לאורך הדרך פזורים ילדים, שחלקם מנופפים לנו לשלום וחלקם "מכבדים" אותנו בתנועות מגונות.  בנוסף לכך, נשבה בעמק רוח נגדית חזקה, שהוסיפה מיד נוסף של אתגר לרכיבה. אורך הרכיבה בעמק בית נטופה בואכה צומת המוביל הינו 28 קמ., ואחרי שעתיים וחצי לערך, קצת לאחר השעה 17:00 (עם שקיעת השמש) הגענו לנקודת המנוחה הבאה: צומת המוביל. חצי שעה של מנוחה, אכילת חטיפים ושתייה, ואנחנו יוצאים שוב לדרך, הפעם לכוון זרזיר. כשהגענו לזרזיר, ירדה עלינו החשכה, ושוב שלפנו את הפנסים.


מזרזיר, רכבנו בשטח בחושך מוחלט (שנשבר רק עם נצנוני פנסי הראש שלנו) למורדות המזרחיים של רמת ישי, חצינו את כביש 75, ועלינו על ה - HIGHWAY הבלתי רשמית של עמק יזרעאל.  למי שלא מצוי ברזי עמק יזרעאל, ה - HIGHWAY מחבר בין רמת ישי לבין משמר העמק, בצידו השני של העמק. נוסעים על שביל כורכר רחב ומלא מהמורות, ובמקביל אלינו מולנו ומאחורינו, שטף של מכוניות משפחתיות שנוסעות על הנתיב המשובש ומאימות לדרוס את קבוצת הרוכבים התשושים כאילו מדובר בכביש החוף (מי אמר שהרכב 4X4 הטוב ביותר הוא רכב חברה ????). עוברים ליד אחד השערים של בסיס חיל האויר רמת דוד (השעה כבר 19:30, כמעט שעתיים של רכיבה בחשיכה), צולחים את נחל הקישון, מובילי הקבוצה משום מה מגבירים קצב (כמעט 16 קמ"ש ממוצע) כמו סוסים שמריחים את האורווה המתקרבת, ולקראת השעה 20:00, מגיעים לכביש 66 ליד משמר העמק.


בשלב זה, מצבה של הקבוצה קריטי אך יציב. תכנון המסלול המקורי הינו טיפוס בסינגלים עד לקיבוץ עין השופט. הצעה לסדר היום לשנות את המסלול, ולטפס דרך הכביש (בליווי בטיחותי של הג`יפ של חורחה בניהוגו של רונן סובל) נדחית על הסף, הקבוצה חוצה את הכביש, עולה על דרך נחל גחר, ונעלמת בחשיכה.  בשעה 21:15, מגיעים לשער קיבוץ עין השופט, מספר זוגות אופניים עם שרידי אדם עליהם. כל הקבוצה סיימה את המסלול המפרך (14 שעות בדרך, 82 קמ. רכיבה, 1,350 מטר עלייה מצטברת) ללא יוצא מן הכלל, ועל זה נאמר: שאפו.


אם היינו מגיעים מוקדם יותר לקיבוץ, הייתה מחכה לנו ארוחת ערב מסודרת בחדר האוכל של הקיבוץ. הגענו שעה וחצי מאוחר יותר. כאן, נכנסו לפעולה המארחים שלנו בקיבוץ: בתיה ומאיר רזניק, שהם ללא צל של ספק מל"ו צדיקים. לכשהתברר שחדר האוכל סגור, הם הכינו בתוך אפס זמן, במעונם הפרטי בקיבוץ, ארוחת ערב חמה לתפארת לכל 13 חברי קבוצת הרוכבים, משימה לא פשוטה בעליל. האופניים הושלכו בכוחות אחרונים על הדשא ליד המרפסת שבו עמד שולחן אוכל עמוס להתפקע עם מרק מדהים, ושקשוקה, ובעצם מה לא........ בטרם יהיה אפשר לומר: ג`ק רובינסון, החבורה טרפה כל מה שהיה על השולחן, ובא לציון גואל.......................
 

אחרי הארוחה המדהימה, והאירוח הלא פחות ממדהים, רכבנו למגורים, פרקנו את הרכב, מקלחת קצרה......... מורחים קרם תינוקות איכותי על פצעי הלחץ בתוח`ס, והופה, לישון (נותרו 6 שעות בלבד עד שקמים למחרת בבוקר). מעולם לא נעמה עלינו שנתינו כמו בלילה ההוא בעין השופט.​

היום השלישי: מקיבוץ עין השופט לכוכב יאיר